"יום ירושלים", שחל היום, נושא איתו השנה מטען כפול: הודיה עצומה לקדוש ברוך הוא על הזכות שניתנה לנו לשוב לנחלת אבותינו, על הניסים הגלויים והנסתרים שמלווים אותנו במערכה הקשה על קיומנו, אך גם יום של חשבון נפש

מי שקונה את התחזיות על נטישה חרדית של מחנה הימין לטובת זרועות השמאל-מרכז, כנראה שכח איך נראית פוליטיקה של זהויות בישראל ב-40 השנים האחרונות

במשך שנים נתניהו היה המאסטרו של הפוליטיקה הסקטוריאלית. הוא פירק את ישראל לשבטים - ואז מכר לכל שבט פחד מהשבט השני. הכול היה ניהול אינסופי של מגזרים, חרדות וזהויות. אבל ביום שאחרי הבחירות, לא משנה מי ינצח - מחכה קיר

למרות שמינוי ראש שב"כ וראש מוסד הוא החלטה פוליטית, המחיר איננו פוליטי - הוא מקצועי ולאומי, וכולנו משלמים אותו. בחירה על סמך אמון ללא מקצועיות מתאימה יותר למזכירים או לעוזרים אישיים

סיום ההליך הפלילי מול אוריך גולן ואיינהורן בפרשת הטרדת עד המדינה הוא החלטה נכונה, גם אם מאוחרת מאוד. תביעה אחראית אינה נמדדת רק בנחישותה להעמיד לדין, אלא גם ביכולתה לקבל החלטות מורכבות ואמיצות כאשר האינטרס הציבורי מחייב לעצור