סביר להניח שלעסקונה הפוליטית-רבנית החרדית אין עניין בחוק המסדיר את השירות הצבאי של בחורי הישיבות והכוללים. הם יודעים שכל חקיקה בנושא, מלבד זו שתכיר בלימוד בישיבה ובכולל כשווה ערך לשירות צבאי מלא, תהא לרעתם

הדרכים למנוע ואקום בראשות ארגון רגיש וחשוב כמו השב"כ הן או שהממשלה תבקש מרונן בר להישאר בתפקידו עד למינוי ממלא מקום או מינוי קבוע, והסיכוי לכך הוא כמובן אפסי, או שסגן ראש השב"כ המכהן ימונה כממלא מקום

ביטול או עיכוב משמעותי בקיום הבחירות הוא צעד שקוף למדי, שהרף המשפטי, הנורמטיבי והציבורי לחצייתו הוא בלתי-אפשרי גם באצטלה של מלחמת נצח בעזה, לה מייחלת הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה. אך המרחב החמקמק יותר מהעין הציבורית, העולה בקנה אחד עם נרטיב ההפיכה המשטרית, הוא זה הנוגע בפגיעה בטוהר הבחירות

במקום להשמיע קול מוסרי וערכי ולדרוש גיוס חרדים, נתניהו מעדיף לשלוח את אנשיו להשתלח בחברי מפלגתו שמשמיעים קול חלוש בתוך האפלה. במקום לנסות לפתור את הבעיה מהשורש, הוא הופך את אלו שכן כורעים תחת הנטל לשונאי היהדות ואויבי החרדים. הוא פשוט לא מסוגל להניע תהליך אמיתי

הם אומרים שלמו. ביוקר מחיה, בארנונות, בארונות, בימי מילואים, בחיים ששנה ושמונה ממתינים. הם אומרים, סליחה, אנחנו לא מקבלים צ'קים דחויים. רק נתחי נשמה בביט ובמזומנים 

ייתכן שאם חברת הכנסת לא הייתה עסוקה בהפצת שנאה ורעל כלפי התנועה הרפורמית, היא הייתה מגלה שגם היא הייתה יכולה להזדהות עם רבים מערכיה

כשבית הכנסת של הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף הותקף השבוע – כולם, החל בפוליטיקאים וכלה בתקשורת – זעקו וגינו, ובצדק. אבל איפה הם היו כשבתי כנסת, קהילות ומתפללים ליברליים מותקפים השכם וערב? 

פרישה מהממשלה תביא לכך שלא ממשלת הימין תגייס את החרדים, אלא ממשלת יאיר גולן תגייס. ובמבחן המציאות: לא זה יגייס ולא זה יגייס. בחורי הישיבות אכן ייקלעו לסנקציות קשות, אבל ימשיכו לשקוד על לימוד התורה