כבר יותר מעשור שהפיד שלנו מוצף בצעירים עשירים שמנקרים עיניים עם עושר בלתי נתפס, אבל סיפורה של צעירה אחת, שהפכה לכוכבת בתוכנית ריאליטי על "ילדי האינסטגרם העשירים", הצליח להרתיח אפילו את הגולשים האדישים ביותר. עם פני פוקר ואפס התנצלות, היא הסבירה לעולם שמי שנראית כמוה פשוט לא בנויה לעבוד במשרה של תשע עד חמש. ג'וליה סטאכיבה פרצה לתודעה ב-2016 כשהייתה בת 23. הצעירה, שנולדה באוקראינה, הציגה את עצמה כבתם היחידה והמפונקת של מיליארדרים רוסים המתגוררת בשכונה הכי יקרה בלונדון. הסגנון שלה היה חסר מעצורים: היא טענה שהיא מוציאה כ-30 אלף ליש"ט (כ-140 אלף שקלים) בשנה על טיפולי יופי, מחזיקה בארון בגדים ששוויו מוערך בכ-מיליון ליש"ט (כ-4.7 מיליון שקלים) ונוחתת במוסקבה רק כדי להסתפר אצל הספר הקבוע שלה.

ראש ממשלת תאילנד, אנוטין צ'רנווירקול, הגיע השבוע (רביעי) לאי קופנגן כדי לפקח באופן אישי על מבצע האכיפה נגד חברות קש ובעלות זרה לא חוקית של נדל"ן. במהלך הביקור דיווחו לו בכירי המשטרה על וילות יוקרה עם בריכות שנבנו ללא היתר ובבעלות ישראלית, תוך שימוש באנשי קש תאילנדים. וילות כאלה מושכרות לתיירים עשירים, משפחות גדולות, קבוצות דיגיטל, נומדים ויוגיסטים המוכנים לשלם עבור גן עדן פרטי כזה עם פרטיות מלאה וגישה לחוף מחירי פרמיום של כ-30,000 באט ללילה (מינימום 3 לילות), שהם כ-2,700 שקלים. אלה מחירים גבוהים לאי המייצרים הכנסה שנתית של מיליוני באט והמעוררים קנאה אצל תיירנים מקומיים. תזכורת: זה רק עניין של זמן עד שיעיפו את כל הישראלים מקופנגן ראש הממשלה הורה בו במקום לסגן מפקד המשטרה הלאומית שנלווה אליו, גנרל סמרן נואלמה, לבצע חקירה כלכלית מעמיקה, לבדוק את מקור ההון ואת זהות השליטה האמיתית בחברות. מהנתונים שהוצגו לראש הממשלה עולה כי מתוך 4,761 חברות רשומות באי קופנגן, כ-67% כוללות קשר להשקעה זרה וישראלים הם הקבוצה הגדולה ביותר בקרב המשקיעים הזרים, יותר מצרפתים ובריטים. עוד על ישראלים בתאילנד: לתאילנדים נמאס מהישראלים: שוטרים טסו לפגישה במדינה תאילנד מתכננת חוק חדש שישפיע כניסת ישראלים למדינה זה רק עניין של זמן עד שיעיפו את כל הישראלים מקופנגן

לפני מספר חודשים פרסמנו כאן את עיקרי המכתב ששלחו ראשי חמאס לחסן נסראללה מיד עם תחילת הטבח ב-7 באוקטובר. כעת נחשף המסמך עצמו, במילותיהם. מילה במילה. זה פרק אפל ושחור במיוחד בדברי ימי הברבריות האנושית - ואין בו כמעט אף מילה על המהומות הפנימיות בישראל

הדרג המדיני בירושלים ממתין לתוצאות פסגת ארה"ב-סין, בעוד שבצה"ל משלימים הכנות לתרחישי קיצון. על הפרק: מתקיפה משולבת ועוצמתית על מתקני ההעשרה ועד הימור על קריסת המשטר. המבחן של ישראל: לזהות את נקודת האל-חזור ולתקוף

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מרבה לאחרונה לעשות שימוש בסיווג מסמכים כ"סודיים", גם כאשר אינם כאלה. כך, היא סיווגה את מכתבו של ראש המוסד היוצא, דדי ברנע, כ"סודי", למרות שלא כלל שום ממצא עובדתי שניתן לסווגו כסודי. אתמול (חמישי) היא הוציאה מסמך עדכון לבג"ץ, הכולל פרטים חסרי משמעות על פגישות שקיים ראש המוסד הנכנס, רומן גופמן, ואף אותו סיווגה כ"סודי". היא ליוותה את הגשת המסמך ברעש תקשורתי, כאילו בחומר ה"סודי" יש ממצאים מרעישים המצדיקים את אי-מינויו של גופמן לתפקיד ראש המוסד. בשני המקרים בג"ץ גלגל אותה מכל המדרגות, ולא בפעם הראשונה. מעבר לעובדה שסיווג מסמך שאיננו "סודי" ככזה עשוי לעלות לכלל עבירה פלילית, מה שבאמת עומד על כפות המאזניים הוא רצונה של בהרב מיארה להסתיר את העובדה שאין כאן כלום. שלמעשה, כל מה שעושה בהרב מיארה בשלוש השנים האחרונות הוא ניסיון חוזר ונשנה לחסום מינויים המזוהים עם ישראל השנייה, עם ההגמוניה החדשה.

לפי דיווח בניו יורק פוסט, ביקורו של טראמפ בבייג'ין לווה בשורת תקריות חריגות בין גורמים אמריקנים לסינים, כולל "דריסת" עובדת בבית הלבן בידי עיתונאים סינים, עיכוב סוכן שירות חשאי ומניעת גישה מהתקשורת האמריקנית

קרלו סומקאל, בעלה של מוניקה מונטפלקונה, אמר לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" כי אשתו הייתה "בין הצוללנים הטובים בעולם"

טורקיה נכנסה לשנה האחרונה בתחושה שנקרתה בפניה הזדמנות היסטורית. איראן נחלשה, ציר ההתנגדות ספג מכות קשות, סוריה עברה מהפך, והאזור נראה כמי שמחפש סדר חדש. באנקרה היה מי שראה בכך "רגע טורקי": הזדמנות להתרומם כמגדלור במזרח התיכון, להציג מודל סוני-לאומי חזק, להרחיב השפעה בסוריה, בעזה, בקווקז ובמזרח הים התיכון, ולהוכיח שטורקיה איננה רק מדינה מגיבה אלא מעצבת סדר. אלא שהמלחמה עם איראן חשפה את מגבלות הכוח הטורקי. אנקרה קיוותה שהיחלשות איראן תרחיב את מרחב הפעולה שלה בסוריה, בעיראק, בקווקז ובמזרח הים התיכון. ואכן, איראן חלשה יותר עשויה לשרת חלק מן האינטרסים הטורקיים. אבל אם ההיחלשות תהפוך להתערערות עמוקה, המחיר עלול להגיע במהירות לטורקיה עצמה: פליטים, אי־יציבות בגבול, התחזקות גורמים כורדיים, שיבושי אנרגיה ולחץ נוסף על הכלכלה. לכן הרגע שאמור היה להיראות כהזדמנות טורקית מתגלה גם כמבחן מסוכן ליכולת של אנקרה לשלוט בתוצאותיו.